פסק-דין בתיק ת"ק 005984/02

1.         ביום 13.10.01 רכבה התובעת על קטנוע מכיוון מזרח לכיוון מערב (מרמת גן לת"א) ברחוב ארלוזורוב שברמת גן ולטענת התובעת (כמפורט בכתב תביעתה) הבחינה שרכב הנתבעת חוסם כחצי מנתיב נסיעתה ולכן סטתה למסלול הנגדי, על מנת לבצע עקיפה. לטענת התובעת בזמן העקיפה ביצעה הנתבעת פניית פרסה, התובעת ניסתה לעצור, אך לא הצליחה והגלגל הקדמי של האופנוע, פגע בכנף השמאלית הקדמית של רכב הנתבעת.

2.         הנתבעת טענה מאידך (בכתב הגנתה) כי אכן יצאה מחנייה בנסיעה לאחור ובעת שהחלה בשלב ההתיישרות, הבחינה בתובעת שהגיעה במהירות רבה, עקפה את רכב הנתבעת תוך  כדי חציית קו הפרדה לבן והתנגשה ברכבה.

3.         ביום 23.7.02 התקיים בפני דיון במהלכו העידו התובעת והנתבעת ואף הציגו בפני תמונות של מקום האירוע ותמונות הנזק של האופנוע.

התובעת העידה בפני, חזרה על גרסתה, לפיה הבחינה ברכב התובעת שהיה בנסיעה לאחור ואפילו הבחינה באורות הרוורס שהיו דלוקים ואף הספיקה לראות שאורות הרוורס כבו ולכן האטה ועברה לנתיב הנגדי, כדי לבצע עקיפה.  

התובעת העידה כי הייתה "די רחוקה" מהנתבעת, בעת שהבחינה בה לראשונה, היה לה זמן תגובה מספיק ואף הבחינה ברכב הנתבעת כשעמדה מספר שניות על הכביש. 

התובעת העידה, כי לא ידעה מה בכוונת הנתבעת לעשות ולכן החליטה לעקוף אותה בנתיב הנגדי ולהמשיך לכיוון הרמזור (ראה עדות התובעת, פרוטוקול הדיון, עמוד 1 שורות 10-14).

הצדדים היו חלוקים בשאלה, האם התובעת בעת שעברה לנתיב הנגדי עברה פס הפרדה לבן ואם לאו ונקודה זו נשארה בלתי פתורה, אך איני סבור, כי יש קשר סיבתי ישיר לאירוע התאונה, גם אם התובעת, בעת ביצוע העקיפה, עברה פס לבן.

עוד הוסיפה התובעת בעדותה בפני, כי בהיותה בעקיפה, במסלול הנגדי, היא הייתה באמצע המסלול השמאלי וכשהבחינה בנתבעת, נצמדה למכוניות בצד שמאל (עדות התובעת בפרוטוקול הדיון עמוד 2 שורות 17-18).

4.         הנתבעת העידה ובעדותה בפני, חזרה על גרסתה המפורטת בכתב ההגנה, לפיה יצאה ברוורס ואז החלה בתהליך התיישרות בנסיעה קדימה. בשלב ההתיישרות סיימה התובעת את עקיפת הרכב ופגעה ברכב הנתבעת בפגוש הקדמי השמאלי.

5.         לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה.

גרסת הנתבעת לא נסתרה ולא נמצאו כל פגמים או סיבות לקבוע כי עדותה של הנתבעת היא בלתי אמינה או בלתי סבירה.

מאידך, לא רק שעדות התובעת לא עברה את מידת השכנוע הנחוצה לתובע להוכחת תביעתו או על מנת להעדיף את גרסתה על פני גרסת הנתבעת, אלא שמעדות התובעת,  עולה כי התובעת נהגה, בסמוך לפני אירוע התאונה, בחוסר זהירות ובחוסר תשומת לב הנדרשת מנהג מיומן וסביר ובעדותה נתגלו אף עובדות שאינן מתיישבות עם גרסתה.

התובעת הבחינה ממרחק רב בנתבעת, כשהיא בתהליך יציאה מחנייה, בנסיעה לאחור ואף הבחינה באורות הרוורס של רכבה.

כבר בשלב זה, היה על התובעת לעצור את מהלך נסיעתה עם הקטנוע ולאפשר לתובעת לסיים את שלב היציאה מהחנייה וההשתלבות בתנועה.

לא רק שהתובעת לא עצרה את מהלך נסיעתה כאמור, אלא כשהבחינה שאורות הרוורס כבו, הרי יכלה להסיק שהתובעת נמצאת בשלב של נסיעה קדימה והשתלבות בתנועה וגם בשלב זה, נהג  סביר ומיומן היה אמור לעצור את הקטנוע ולאפשר לנתבעת לסיים את שלב ההשתלבות בתנועה.

לא רק שהתובעת לא ניצלה את שתי ההזדמנויות שהיו לה כאמור לעצור את הקטנוע, אלא שהיא העידה, כי בשלב שאורות הרוורס כבו, היא לא ידעה מה ברצון הנתבעת לעשות (ראה עדות התובעת בפרוטוקול הדיון עמוד 1 שורות 11-12 ).

אין כל ספק, שבנסיבות העניין, כאשר התובעת ראתה את הנתבעת יוצאת מהחניה ואת אורות הרוורס כבים והיא לא הבינה מה בכוונת הנתבעת לעשות, הייתה עליה החובה כנהג סביר וזהיר לעצור את מהלך נסיעתה ולא להמשיך בנסיעה, עד שהנתבעת לא תסיים את שלב השתלבותה בתנועה או עד שיהיה ברור כיצד בכוונת הנתבעת להמשיך.

חלף זאת, בחרה התובעת, לעבור לנתיב הנגדי, שמיועד לתנועה הבאה מהכיוון הנגדי, תוך כדי ניסיון לעקוף את רכב הנתבעת.

אני סבור כי בנהיגתה המתוארת לעיל, נהגה התובעת בחוסר זהירות ולא כפי שנהג סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות העניין.